יש מתנות, ויש ירושות. כאשר סבא נותן תנ"ך יהלום לנכדו ביום בר המצווה שלו, משהו קדוש עובר בין דורות, לא רק ספר, אלא קשר.
הקשר בין סבא לנכד אינו דומה לשום קשר אחר. הוא נושא את משקל הזיכרון, המסורת והאהבה הנצחית. עבור הילד, קבלת המתנה הזו אינה רק עניין של טקס. זוהי ידיעה שמישהו מתקופה אחרת, עם ידיים שונות ועיניים שונות, רואה אותו ומאמין בו.
תנ"ך היהלומים אינו מתנה רגילה. הוא נועד כדי שיראו אותו, ייגעו בו, ייזכר בו. האותיות הקדושות חרוטות בסדר אלוהי. היהלומים מנצנצים באור נצחי. ועם כל מבט בכריכה, הילד נזכר: "אני בא ממקום קדוש. אני נושא מורשת."
שנים יעברו. הילד יגדל ויהיה גבר. אבל המתנה לא תישאר על המדף, אלא במרכז זהותו. תזכורת מתמדת לכך ששורשיו עמוקים, ושמישהו אמר פעם, דרך מעשה הנתינה הזה: "אתה חלק ממשהו נצחי".
יש מעט מתנות שסבא יכול לתת שיישארו בחיים של שניהם. זוהי אחת מהן.
