יהלומים הופיעו לראשונה לא בכתר מלכים או בטבעות אירוסין, אלא בעבודות הקודש של הכהן הגדול . מבין אבני החושן, שתים עשר האבנים המשובצות בחושן הכהן הגדול "יהלום" , המילה העברית ליהלום, רשומות כאחת הנערצות ביותר. מיקום זה לא היה דקורטיבי. הוא היה מכוון, מיסטי ואלוהי.
כל אחת משתים עשר האבנים ייצגה אחד משבטי ישראל , וכל אבן נשאה שם חרוט בכתב קודש . היהלום, המקושר באופן מסורתי לשבט זבולון , היה יותר מסתם סימן, הוא היה צינור. כלי חי שהעביר אור אלוהי ודין, בקו אחד עם האורים והתומים , האורקל הנסתר בתוך האבנט שהקרין אמת נבואית.
אבל למה דווקא יהלום?
יהלומים , הנוצרים עמוק בתוך האדמה מפחמן טהור תחת לחץ קיצוני, מתגלים כחומר הקשה, הצלול והשובר אור ביותר בטבע. מסעם מחומר שחור לזוהר לבן משקף את המסע הטרנספורמטיבי של הנשמה ואת מהות התורה עצמה "יש מאין"
התורה מלמדת שהעולם נוצר באמצעות אותיות, כלים קדושים של צליל, צורה ואנרגיה. אותיות אלה אינן סמלים בלבד; הן כלי בריאה. שם ה' , " אלוהים " (א-לוהים), מכיל בתוכו את אותן אותיות המצויות ב"יהלום ". זהו יותר מאשר עניין פואטי או פונטי, יש פה גשר לשוני ואנרגטי בין זהות אלוהית לשלמות חומרית.
ממשק קוסמי
אבנט החושן לא היה פריט דקורטיבי; הוא היה ממשק קוסמי. האבנים, כולל היהלום , תיעלו את האור הרוחני של העולמות העליונים אל המימד הפיזי. בטכנולוגיה קדושה זו, היהלום שימש כנקודת אור מייצבת - קשה, בלתי משתנה וטהורה.
והאור הזה, הוא התעלומה האולטימטיבית. מתאוריות מכניקת הקוונטים ועד לתורות המטאפיזיות העמוקות ביותר, אור הוא גם חלקיק וגם גל , גם גבול וגם חופש. זוהי תמצית התפיסה והתודעה , הגשר בין הנראה לבלתי נראה.
השתקפויות של האינסוף
יהלומים והתורה שניהם ביטויים של אור. האחד משקף אותו; השני מגלה אותו.
בחברת "אוריהלום" , אנו חוקרים את הקשר הזה לא רק כעניין של אמונה, אלא כעניין של פיזיקה , פילוסופיה ותכלית. היהלום אינו רק אבן חן; הוא צופן. צורה מגובשת של אנרגיה אלוהית. והתורה אינה רק טקסט עתיק; היא מפה, מבנה קורן של אותיות ואור המנחה את האבולוציה שלנו, הן כפרטים והן כאנושות.
מנקודת התבוננות זו, היהלום שעל אבנט כהן גדול לא היה רק"קישוט". זה היה מסר. תזכורת לכך שבכל דור ודור, האמיתות המשמעותיות ביותר והאורות הטהורים ביותר נחצבים מתוך לחץ ומוסתרים בתוך צורה ומחכים שנגלה אותם.
נכתב על ידי רונן פריבר
