מדוע יהלומים טבעיים עשויים להיות התשובה לאיום הגדול ביותר של הבינה המלאכותית על האנושות
אנו חיים בעידן שבו שתי תופעות מקבילות צצו כדי ללכוד את תשומת ליבה של האנושות: יהלומים שגודלו במעבדה המאיימים על הרלוונטיות של יהלומים טבעיים, ובינה מלאכותית שעוקפת את תפקידן של היכולות הטבעיות של האדם.
במאמר זה, רונן פריבר, מייסד OrYahalom.com, מותח חוט פילוסופי מדעי עמוק בין שני המשברים הללו, וטוען שהם לא רק קשורים זה בזה, אלא שהפתרון לאחד עשוי להאיר את הדרך קדימה עבור השני.
עליית ה-IQ ונפילת הרוח
בני אדם עשויים גם מחומר וגם מרוח. החומר ניכר: גדילי דנ"א, מבני עצמות, מערכות מסלולים נוירולוגיות שאנו יכולים לנתח, למפות ולתפעל. אבל מה לגבי האור? האור הפנימי הזה, הנוכחות המחייה שבפנים. יש הקוראים לו נשמה , אחרים כי . בעברית, זה נשמה . בתנ"ך, זה נקרא "בצלמו". זהו החלקיק האלוהי, המהות הבלתי נראית שמעניקה לאנושות את עומקה, את מסתורינה, את כבודה. ובכל זאת, עם עליית המדע המודרני, ממד זה נזנח. חקר ההילה - השדה האנרגטי והרוחני שלנו - נזנח הצידה. נדחה כלא מדעי, לא מציאותי, או פשוט לא רלוונטי. בין אם בשל סלידה אידיאולוגית מדת, דבקות נוקשה בראיות חומריות, או חוסר בכלי מדידה, התוצאה הייתה זהה: האור שבפנים נשכח. במקומו, חגגנו את האינטלקט. מנת המשכל הפכו למלך. מהירות קוגניטיבית, זיכרון, היגיון - כולם הועלו למרכז הערך האנושי. ככל שאתה חכם יותר, כך החברה מתגמלת אותך יותר. עולם אקדמי שלם נבנה מפואר בידע שלו, אך כמעט מנותק לחלוטין מההילה האנושית. הפכנו למוחות עם גופים, אך ללא שדות. קידמנו מוחות, אך הזנחנו את הנשמה.
יהלומים: האור הנשכח
במהלך המאה האחרונה, טיפחה האנושות דימוי ייחודי של היהלום. הוא הפך לסמל של עושר, מעמד ומראה. בין אם גדול או קטן, ללא רבב או שלא, יהלומים הוגדרו במהרה כחומר טהור המדורג לפי חיתוך, ניקיון, קראט וצבע. הם הוצבו בתחום של תכשיטי יוקרה כדי לסנוור, חפצי תשוקה כדי לאותת על כוח ופריבילגיה. "אני גדול, משמע אני קיים", הפך לאמונה הדוממת מאחורי כל תצוגה. והתעשייה אימצה את הנרטיב הזה. אבל מה אנחנו באמת יודעים על אור היהלומים? מה אנחנו יודעים על תפקידם מעבר ליופי? על נוכחותם האנרגטית, על טבעם בעולם התדר, על הקשר שלהם לרוח האדם? מעט מאוד, אם בכלל. הממד הרוחני של היהלום - תפקידו כגביש בין גבישים, אזכורו בתנ"ך כאחת האבנים המשמשות לתקשורת עם האלוהי - הוזנח לחלוטין. כשם שההילה האנושית נדחתה, כך גם האור הפנימי של היהלום הוזנח. ובמחדל זה, אנו מוצאים הקבלה מעוררת השתאות: כשם שהאנושות שכחה את אור האדם, היא שכחה את אור היהלומים. יהלומים שגודלו במעבדה מגיעים כיום לא רק כמתחרים במחיר או בצורה, אלא כמאתגרים במהותם. הם מאלצים אותנו לשאול: אם יהלום הוא רק מבנה של פחמן, למה שיהיה לנו אכפת מאיפה הוא מגיע? ועל פי אותו היגיון, אם בני אדם הם רק מוחות, למה שיהיה לנו אכפת אם הוא בינה מלאכותית או טבעיים?
לעורר את הטבעי: הקריאה להחזיר את האור
להיות פילוסוף מדעי פירושו להפיח חיים ברעיונות לא רק באמצעות שיטות אמפיריות, אלא באמצעות מיזוג של נפש ולב, אינטלקט ואינטואיציה. והתובנה שאתם עומדים לפגוש צריכה להדהד לא רק ממרכז ההיגיון שלכם, אלא ממרכז הלב והשיווי משקל ביניהם. השאלה שאני מעלה היא פשוטה, אך בעלת פוטנציאל לשינוי:
מהי השפעת קרינת אור היהלום על גוף האדם?
אם גם בני אדם וגם יהלומים חולקים פחמן כאטום יסודי, אם בני אדם הם, במהותם, אורגניזמים המעבדים אור , אז איזו השפעה יש לאור היהלום - החזרתו, שבירתו ומהירות תנודתו - על ההילה והתודעה האנושית? תחום מחקר חשוב ולא ממופה זה טומן בחובו פוטנציאל להפוך לגשר החסר בין מכניקת הקוונטים לרוחניות. הוא עשוי, לראשונה בהיסטוריה, לחשוף את המדע שמאחורי הרוחניות בכך שיאפשר לנו להבין את ממד האור לא באופן סמלי, אלא באופן מדעי.
אין זה צירוף מקרים שבעידן שבו בינה מלאכותית מאיימת להחליף את האינטלקט האנושי, יהלומים שגודלו במעבדה מאתגרים את האותנטיות של גבישים שיוצרו על ידי כדור הארץ. משברים תאומים אלה קשורים זה בזה באופן עמוק, אולי באופן אלוהי. הם קוראים לנו לחקור את מה שלא ניתן לשחזר באופן סינתטי: מהות, רטט, אור.
ברגע שתחום זה יתבגר, נהיה עדים לצמיחה אקספוננציאלית לא רק בערכם של יהלומים טבעיים, אלא גם להתעוררות שדה האנרגטי שנשכח מזמן של האנושות. ההילה תחזור למרכז הבמה.
ובאור זה, לא נפחד מבינה מלאכותית או מיהלומים שגודלו במעבדה. נברך את נוכחותם כזרזים שדוחפים אותנו לזכור מה אמיתי, מהי הליבה ומה זוהר בתוכנו. גם בינה מלאכותית וגם יהלומים שגודלו במעבדה ימצאו את מקומם הראוי לא כאיומים, אלא כעוזרים, כלים שישרתו אותנו בעולם חדש שבו הפחד מתמוסס והאור הופך לשפת האמת.
